לקראת פואטיקה של הסרט התיעודי
מייקל רנוב
מושג הפואטיקה היה שנוי במחלוקת מראשיתו. אכן מָסת היסוד של אריסטו על הפואטיקה – שהיא נקודת המוצא לכל המחקרים שנעשו במערב לאחר מכן – הובנה במשך זמן רב ככתב הגנה נגד גירושם של המשוררים על ידי אפלטון מהרפובליקה שלו
הזמן והמרחב של הפלנטה (האחרת)
ארז פרי
נוסטלגיה לאור, סרטו האחרון של פטריסיו גוזמן, הוא סרט נטול נוסטלגיה. גוזמן מזהיר אותנו מפניה. המבט המתרפק והרגשני אל העבר הוא מסוכן ומתעתע. המבט מההווה לעבר חייב תמיד להיות מעוגן בשאלה מוסרית – 'על מה אנו מסתכלים?' כל השאר נשאר באפלה ונדון להישכח
ראיון עם הרץ פרנק
מראיינים ענת אבן ורן טל
לכבוד הגיליון הזה בחרנו לראיין את היוצר הוותיק הרץ פרנק. חיפשנו אותו בירושלים, שם הוא מתגורר מאמצע שנות התשעים, אך התברר לנו שהוא במסע בין לטבייה ומערב אירופה ולא ברור לאף אחד מתי הוא אמור לחזור. הרץ פרנק בן ה-85 מדלג תדיר בין ישראל – כאן הוא חי באנונימיות כמעט מוחלטת, לרוסיה, לטבייה ואירופה, שם הוא המאסטרו
בין ואדי רושמיה לגרנד קניון: הזמן כאלטרנטיבה בטרילוגיית 'ואדי' של עמוס גיתאי
עידו לויט
נושא הזמן בקולנוע של עמוס גיתאי מהווה כר פורה לדיון. ערבולי הזמנים המאפיינים רבים מסרטיו העלילתיים – כלומר אותה בלילה של אלמנטים מתקופות שונות אל תוך מציאות דיאגטית ספציפית – מציגים יקום קולנועי אלטרנטיבי בעל חוקיות טמפורלית עצמאית
מחשבות על תהליך היצירה של בדרך הביתה: בין האובססיה להקפיא את הרגע, לבין התשוקה להיפגש לרגע אחד מלא וחי
אורנה ראובן
בדרך הביתה היא יצירה דוקומנטרית של הבמאי תומר הימן, המבוססת על צילום מפגשים עם בני משפחה ובני זוג לאורך חמש עשרה שנים. שפע ומגוון עצום של מפגשים צולמו; שיחה עם אמא אגב בישול מרק לארוחת שישי כלשהי, פרידה מאהוב גְלוי לב, פטפוט מחויך עם אחיינית בת חמש, הנה היא כבר בת ארבע עשרה, כמה סעודות ליל סדר בהרכבים משתנים, חתונה אחת בחצר, אמא הלומת חומרי הרדמה בחדר התאוששות
מכונת הזמן - על פרדוקסים בסרט סוסיא של דני רוזנברג ויואב גרוס
תום שובל
סוסיא, סרטם הקצר של יואב גרוס ודני רוזנברג (2011), הוא מפגש מפתיע של פרדוקסים. מפתיע – משום שהסרט נעשה כמעט במקרה, ובכל זאת הוא מצליח לעורר שאלות המתפרשות מעבר לעניין הפוליטי המיידי שהסרט מבקש להעלות. סוסיא מכמת בתוכו אלפי שנים, אך אורכו אינו עולה על 15 דק', וכשליש ממנו (6 דק') הוא שוט אחד ארוך החותם את הסרט ומציג במינימליזם קיצוני את מהות הקונפליקט, זה הפנימי (התוך סרטי), וזה התימטי, ועל כך בהמשך
על מה שאיבדה ארץ האב: על אובדן של נורית אביב
יעל שנקר
אני רוצה לפתוח את הכתיבה על סרטה היפה ומעורר המחשבה והרגש של נורית אביב, אובדן (2003), באחת התמונות שנחרתו אצלי ממנו. חנה ארנדט, בקטע ארכיוני מ-1964, מתארת את השנים של לפני עליית היטלר לשלטון. בין השאר היא מספרת על 'יישור הקו' האידיאולוגי ועל הנטישה של החברים.
הזיכרון הראשון, התמונה האחרונה: צד רביעי למטבע כמסע בזמן
יומי בריישטר
צד רביעי למטבע (2006), סרטו של דן גבע, מתחיל בשוטים האחרונים של צד שלישי למטבע (צולם בישראל בשנים 1957-60 והופץ ב-1960) שיצר קריס מרקר. גבע מנהל דיאלוג עם מרקר, פשוטו כמשמעו: הוא מדבר על גבי הפסקול אל מרקר, למרות היעדרו של זה האחרון
